כיום חיים בעולם כ-79 מיליון פליטים ועקורים.

גברים, נשים וילדים שנאלצו להימלט מאזורי מלחמה, רדיפה, עוני קיצוני ואסונות סביבתיים. האנושות נמצאת בעיצומו של משבר הפליטים החמור ביותר בהיסטוריה של העולם המערבי.

כ-12 מיליון מתוך אותם פליטים הם סורים שאיבדו את ביתם מאז תחילת מלחמת האזרחים ב2011.

2.6 מיליון הם פליטים מאפגניסטן.

מיליון מתוך כלל הפליטים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

לצערנו, מספרים אלו חלקיים וישנם מקרים רבים נוספים שאינם מתועדים כלל.

40% מכלל אוכלוסיית הפליטים הם ילדים וילדות מתחת לגיל 18, שלא היו חלק ממערכת חינוך כבר מספר שנים (ולעיתים לא חוו אותה כלל).

כל יום שעובר עוד ועוד נפשות נעקרות ממקום מגוריהם ללא עתיד ידוע, וחיות במציאות הישרדותית ללא אופק ודאי.

 

לסבוס הוא האי השלישי בגודלו ביוון. אוכלוסיית האי מונה 82,000 תושבים יוונים. המספר הממוצע של פליטים ופליטות באי עומד על 12,000 אנשים, ובשיא שלו עבר את ה20,000 אנשים. האי ממוקם 8 ק"מ מחופי טורקיה ובשל קרבתו אליה האי ממשיך לקלוט גם כיום כ50% מאוכלוסיית הפליטים הנכנסים ליוון.

 

בתחילת משבר הפליטים הנוכחי, שימש האי כתחנת מעבר לפליטים. החל מחודש מרץ 2016, בעקבות ה"דיל התורכי–אירופאי" (EU – Turkey Deal) שמטרתו הייתה למנוע כניסת פליטים לאירופה, לסבוס ואיים שכנים אליו הפכו לנקודות הכניסה האחרונות לאירופה.

​

למרות הצהרות האיחוד האירופי כי משבר הפליטים הסתיים וחוסר העיסוק של התקשורת בנושא, המשבר עדיין בשיאו ואלפי אנשים עדיין חוצים את הים בשביל להגיע לחוף מבטחים. לצערנו המציאות אותה פוגשים הפליטים בלסבוס וביוון כולה היא עגומה, ותנאי החיים במחנות קשים מנשוא.